משה עבד כשומר בחברת שמירה. במסגרת עבודתו עבד משה גם בשבתות וחגים ומשכך לא קיבל חופשה המגיעה לו מכח חוק. האם מגיע למשה פיצוי בגין אי קבלת תחליף לימי המנוחה השבועית?
לפי סעיף 9 לחוק שעות עבודה למנוחה, "העבדת עובד במנוחה שבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12" ומסגרת שעות המנוחה השבועית הוגדרה בסעיף 7 לחוק.
היתר להעסקת עובד בימי מנוחה שבועית
מכח סעיף 12 לחוק נתן שר העבודה היתר כללי לפיו ניתן להעסיק עובדים בשמירה בתחום שעות מנוחה השבועית בתנאים מסויימים שנקבעו בהיתר. לפי סעיף 17 לחוק, אם הועבד עובד במנוחה השבועית ישלם לו המעביד בעד שעות המנוחה הללו שכר עבודה בשיעור שלא יפחת מ-150% משכרו הרגיל וכן - "יתן לו המעביד, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר וזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד".
לפי זה, זכאי עובד שהועבד כדין במנוחה השבועית לפיצוי כפול: האחד - פיצוי כספי והשני - פיצוי בעין של שעות מנוחה במקום העבודה במנוחה השבועית.
עניין לנו כאן בפיצוי השני, לאמור - מה דינו של עובד שהועסק במנוחה השבועית אך לא קיבל את ימי החופשה החילופית:
האם זכאי עובד שכזה לפיצוי כספי על כך ואם כן - מהי העילה החוקית לכך, או שמא את ה"תרופה" לאי מתן החופשה החילופית יש לחפש בסנקציה הפלילית כלפי המעסיק.
בתיק הארגון הארצי של עובדי התעשייה האווירית נאמר:
"משהעובדים אשר בם מדובר אינם זכאים למנוחת פיצוי, אין בית הדין צריך לפסוק בהליך זה בשאלה, מה הדין בעובד שאכן מגיעה לו מנוחת פיצוי ולא ניתנה. דבר אחד ברור: את הטענה, כי דינה של מנוחת פיצוי כדין חופשה שנתית וכי יש לפצותה בכסף ..., אין לקבל, כשם שאין לקבל את הטענה, שמנוחת פיצוי "מצטברת" מעבר ליחידת הזמן שתוכה יש לתיתה.
מעביד שלא נתן את מנוחת הפיצוי תוך פרק הזמן שנקבע בהיתר הוא בר -עונשין. מעצם מהותה של מנוחת פיצוי ומעצם ייעודה ברור, שאין לצבור אותה כי מנוחת פיצוי למנוחה השבועית שתינתן אחרי חלוף זמן - דבר אין לה עם מנוחה שבועית. השאלה, מה הזכות הצומחת לעובד מדיני חוזים בשל הפרת החובה ליתן מנוחת פיצוי - תישאר בצריך עיון" .
בתיק אלון - עירית ירושלים, החליט בית הדין לפסוק פיצוי על אי מתן חופשה חילופית לעבודה במנוחה השבועית בשיעור של 100% מן השכר הרגיל, אלא שפסיקה זו מבוססת על דיני החוזים, היינו - על הפרה של הוראות שבהסכם הקיבוצי.
ומה הדין לגבי עובד לגביו אין הוראה בהסכם הקיבוצי? האם ניתן לבסס פיצוי שכזה על עילת נזיקין של הפרת חובה חקוקה או על כל עילה משפטית אחרת?
שאלה זו טרם נדונה בפסיקה. עם זאת, הובעה בפסיקה דעה שונה השוללת מתן פיצוי כספי לאי מתן חופשה חילופית. וכך פסק בעניין זה, בפרשה אחרת, השופט רבינוביץ:
"הענקת מנוחת הפיצוי היא במהותה זכות סוציאלית. אדם העובד זכאי לפסק זמן של מנוחה בעבודתו, וזו ניתנת לו במנוחה השבועית. מי שעובד בשעות המנוחה השבועית זכאי לפיצוי של מנוחה ( כך במקור - ש.צ.) בפועל ביום אחר, חרף העדר המנוחה בשעות המנוחה השבועית. המרת המנוחה בפועל בתמורה כספית מסכל את התכלית החקיקתית העומדת בבסיס הענקת זכות סוציאלית זו ועלולה לעודד ויתור מרצון על זכות זו תוך העדפת תמורה כספית.
הסדרים מעין אלה אין לעודד. יוצא אפוא שהנזק היחיד, שנגרם למערער בגין העדר ניצול מנוחת הפיצוי, הוא העדר המנוחה באותו יום - נזק זה קשה למדוד ולתרגם למונחים ממוניים מדוייקים .... ".
הנה כך, עומדים אנו בפני סוגיה קשה אשר פנים לה לכאן ולכאן והיא טרם התגבשה בפסיקה. בנסיבות אלה - ובמיוחד כאשר סוגיה זו לא עמדה לדיון בבית הדין קמא והצדדים אף לא טענו לה - לא היה מוסמך בית הדין לפסוק את אשר פסק בנקודה זו ( סעיפים 31-34 לפסק הדין). לא למותר לציין שמבחינת ההיקף הכספי, פסיקת בית הדין בנקודה זו לא היתה שולית
כלל ועיקר והרכיב אשר נפסק שקול כדי מחצית משווי פסק הדין. אכן, הגענו למסקנה שבעניין זה שגה בית הדין קמא בכך שפסק פיצוי כספי על אי מתן מנוחת פיצוי, בלא שהעניין נדון בפניו ודין פסיקתו בעניין זה להתבטל.
עוד מידע:
